עריכה : אינג' ב. אילן מהנדס בניין
מאמר מס' 14
במאמרים קודמים גילינו שבעצם מה שמעניק לנירוסטה את ההגנה נגד חלודה היא תחמוצת מאד דקה של כרום על פני הנירוסטה, בעובי פחות מעובייה של שערה.
מכאן נוכל להסיק שרוב הסיבות להחלדה קשורות לאותה שכבת הגנה פאסיבית.
נתרכז בסיבות הנפוצות ביותר להחלדה:
1. נזק לשכבה הפסיבית :
סביבה עשירה בחמצן שומרת על ההתנגדות של נירוסטה לחלודה . השכבה הפסיבית יודעת לשחזר את עצמה לאחר פגיעה , אך ורק בנוכחות חמצן (ראה מאמרים קודמים) . כאשר נגרם נזק לשכבה הפסיבית ללא אפשרות לשחזר אותה , כלומר בסביבה שאין בה מספיק חמצן עלול להתחיל תהליך של החלדה כמו בפלדה רגילה כיוון שהברזל שבפלדה נחשף . לדוגמה אם משטח הנירוסטה נשרט שופשף ונפגע והנחנו עליו משטח אחר , בעצם דיללנו את החמצן סביב מקום הפגיעה לא תיווצר שכבת הגנה ראויה . דוגמה נוספת : שני אלמנטים מנירוסטה הצמודים ושוחקים ונמצאים בתנועה אחד נגד השני כגון, הידוק חוזר של ברגיי נירוסטה . שכבת ההגנה הפסיבית נפגעת והנירוסטה מתפקדת בנקודה זו כמו פלדה רגילה ובנוכחות רטיבות נקבל חלודה של הנירוסטה (התחמצנות של הברזל בנירוסטה ) . בבריכות שחיה לדוגמה עלול הכלור שבמים לתקוף בחלל המת בין חלקי נירוסטה השוחקים זה את זה כמו ברגים ואומים .לכן במצבים כאלה מומלץ להניח אטם או חומר לא מתכתי בין 2 חלקי נירוסטה השוחקים זה את זה .
2. זיהום של ברזל חופשי
אחת הסיבות הנפוצות לחלודה בנירוסטה הם חלקיקים של ברזל המגיעים מבחוץ בנפרד מהאלמנט עצמו , ומתיישבים על פני הנירוסטה . כול ברזל או פלדה שבאים במגע עם הנירוסטה הם מקור פוטנציאלי לזיהום מהסוג הזה . חלקיקי הברזל המזהמים הללו מכונים ברזל חופשי .חלקיקים אלו הם זעירים ולא נראים בעין . חלקיקים אלה נדבקים למשטח הנירוסטה ונטמעים בו כאילו היו חלק ממנו ואינם ניתנים להסרה בקלות כלל וכלל .כיוון שחלקיקי הברזל הללו הם מחוץ למעטפת ההגנה של תחמוצת הכרום נוצרת חלודה במגע של החלקיקים הללו עם מים וחמצן .למתבונן מהצד נראה כאילו הנירוסטה החלידה אבל לא כך הדבר .
חלקיקי ברזל אלה יכולים להגיע בזמן היצור /חיתוך וגם בשטח ליד אזורים מזהמים או במקום שעובדים עם פלדה ונירוסטה באותו אגף במפעל , שימוש בכלי שיוף משותף לפלדה ונירוסטה ,העמסת אלמנטים מנירוסטה על משטחי ברזל או הנחת אלמנטים מברזל על משטחי נירוסטה , סביבה תעשייתית שבאופן לא מפתיע מכילה ברזל חופשי באוויר וכיו"ב .
פעולות נפוצות שגורמות לזיהום של ברזל חופשי הן טיפול בנירוסטה בכלים שקודם לכן שימשו לטיפול בברזל , ניקוי משטחי נירוסטה באמצעות ברזל כלים/ברזלית או צמר פלדה או מברשת פלדה . כתוצאה מפעולות אלו חלקיקי ברזל זעירים שמתפרקים מאותם כגון צמר הפלדה נצמדים למשטחי הנירוסטה ברמה של הטמעה , ומורידים מקומית את ריכוז הכרום מה שיביא להתפתחות חלודה . כשמנקים חלודה באמצעות ברזלית ונראה שהחלודה נעלמה, היא תצוץ שוב מהר מאד באותו מקום ואף במקומות נוספים .השיטה לטיפול במזהם מהסוג של ברזל חופשי נקראת פסיבצייה (ראה במאמרים הבאים).
3. חשיפה ממושכת לסביבה ימית
כיוון שההגנה על הנירוסטה תלויה בהתקשרות של חמצן חופשי לכרום , כול חומר המתחרה עם החמצן על התקשרות זו עשוי לפגוע בשכבת ההגנה .כלור לדוגמה הוא אחד המתחרים החזקים על התקשרות לכרום . חשיפה ממושכת לסביבה ימית המכילה מים ומלח (שעשוי מכלור ונתרן ), ללא שטיפה וניקו להסרת מזהמים באופן קבוע , גורמת בסופו של דבר לדילול שכבת ההגנה של הנירוסטה ולהחלדה.
4. ניקוי נירוסטה באמצעות חומצות המכילות ריכוז גבוה של כלור או גופרית .
חומצות בריכוז גבוה תוקפות את שכבת ההגנה הפסיבית של הנירוסטה , די מהר , ועלולות לחשוף את הנירוסטה לחלודה. אין להשתמש לחלוטין באקונומיקה , מי אש (חומצת מימן כלורי ) , סבונים ומלבינים .יש לשים לב ולהשתמש בחומרי ניקוי מיוחדים המיועדים לנירוסטה .
5. ליטוש או עיבוד שבבי של נירוסטה ללא טיפול מתאים
כאשר מעבדים נירוסטה פוגעים בשכבת הפסיבצייה . חידוש שכבת ההגנה באופן ספונטני אינו מיידי . אם נעבד את הנירוסטה בסביבה מזוהמת יתכן בהחלט שזיהומים שונים כגון ברזל חופשי ייצמדו לפני הנירוסטה ,יקטינו מקומית את ריכוז הכרום ותימנע יצירת שכבה פסיבית אחידה ו"בריאה" . במקרים כאלו יש צורך בשחזור של השכבה הפסיבית באמצעות פסיבצייה ( ראה במאמרים הבאים) .
6. ריתוך
כאשר מרתכים נירוסטה , בגלל החום הגבוה , הכרום נקשר לפחמן שבנירוסטה . הדבר מתרחש בעיקר באזורי תפרי הריתוך . כיוון שכך ריכוז הכרום יורד נקודתית ונשאר פחות כרום ליצירת שכבת המגן , ולפיכך אזור תפרי הריתוך חשוף יותר לחלודה . כדי לצמצם את התופעה משתמשים בנירוסטה דלת פחמן מסוגL (ראה מאמר העוסק בהבדלים בין נירוסטה 304 ל – 304 L ) .
7. תא אלקטרוכימי
במאמר העוסק בחלודה למדנו שלמתכות שונות יש פוטנציאל להגיב זו עם זו בתנאים מסוימים , ויתרחש מעבר של אלקטרונים (זרם חשמלי ) בין המתכות .המתכות מסודרות לפי כושר משיכת האלקטרונים . יש מתכות בעלי כושר משיכה גבוה מאד , ויש מתכות בעלי כושר משיכה נמוך הנוטות לאבד אלקטרונים (להתחמצן ) . זוהי תופעה אלקטרו כימית ידועה וספונטנית ,המכונה תא גלווני או תא אלקטרו כימי , ותמיד המתכת ה"חלשה" יותר במשיכת אלקטרונים , תאבד אלקטרונים ותחליד (תתחמצן ) . התנאי הדרוש לכך הוא סביבה של נוזל מוליך כמו מים או אפילו אוויר לח המקשר בין המתכות . לדוגמה במגע בין מגנזיום לברזל בנוכחות תמיסה מוליכה , הברזל היותר "חזק" , ימשוך אלקטרונים מהמגנזיום והמגנזיום יחליד/יתפרק .אם נחבר אלומיניום ונירוסטה , אזי במגע של מים או סביבה לחה ייגרם נזק קשה לאלומיניום, לכן לא כדאי לחבר נירוסטה ואלומיניום בסביבה לחה .החלדת נירוסטה כתוצאה מהיווצרות תא אלקטרוכימי היא החלדה מהירה וניקוי הנירוסטה לא יפתור את הבעיה. תא אלקטרוכימי עלול להיווצר גם מחיבור חלקי נירוסטה זהים זה לזה . לדוגמה : כאשר מצמידים שני אלמנטים זהים מנירוסטה בדרג זהה ( נניח 316) . אם שניהם פסיביים באותה מידה סיכוי להחלדה קטן אבל אם באחד מהם שכבת ההגנה הפסיבית נפגעה , הוא הופך לאקטיבי . במצב כזה עלול להיווצר תא אלקטרוכימי בנוכחות מים, או אדים והחלק האקטיבי יחליד . התוצאה היא חלק אחד של הנירוסטה במצב טוב ולידו חלק חלוד .לדוגמה, בורג נירוסטה חלוד ולידו ברגים זהים במצב טוב או בורג חלוד וטבעת בורג תקינה . זה לא אומר שלא סופקה נירוסטה באיכות הנדרשת , אלא שנוצר מצב של חיבור בין נירוסטה אקטיבית לפסיבית בנוכחות מים .באזור יבש אין צורך להתחשב בסוג כזה של חלודה אבל בסביבה לחה או בים צריך לנקוט אמצעי זהירות כמו מניעת פגיעות מכאניות , הפרדה או בידוד.
לאחר שגילינו את הסיבות העיקריות לחלודה בנירוסטה נוכל לנקוט צעדי מניעה. אם כך, כיצד ניתן למנוע חלודה בנירוסטה? על כך במאמרים הבאים .